הנה יד ה' הויה. דרשו רבותינו שעל הים לקו נ' מכות דכתיב וירא ישראל את היד הגדולה באצבע לקו י' מכות הרי על הים לקו נ' מכות ואע"פ שבמכת כנים לבד כתיב אצבע אלהים היא הכי פי' עד עתה היינו סבורים שכל י' המכות היו ע"י כשפים ועתה אנו רואים כי אצבע אלהים היא ואע"ג דבדבר כתיב יד י"מ משום שהוא רמז לה' מינים הכתובים בפרשה בסוסים בחמורים בגמלים בבקר ובצאן וחשיב כמו ה' מכות. וק' לא הי' לו לכתוב בו יד שהיד רומזת לנ' מכות ונ"ל כשאומר יד או אצבע סתם רומז להרבה מכות אבל הכא כיון שמפורש הנה יד ה' הויה במקנך אין לדורשו אלא על מה שמפרש ולא יותר: במקנך אשר בשדה. פירש"י שלא גזרה גזירה אלא על אותן שבשדות. ורוצה לומר שכל אותן שבשדות מתו והמתים אח"כ בברד היו מאותן שהיו בבית בשעת הדבר. והרמב"ן כתב שדיבר הכתוב בהוה וגם אותן שבבית מתו כדכתיב וימת כל מקנה מצרים ואומר כל אע"פ שלא מתו אלא הרוב כי רובו ככולו. וי"מ וימת כל מקנה מצרים כלומר כל המת הי' ממקנה מצרים כי ממקנה ישראל לא מת אחד ובעבור שהי' תועבת מצרים כל רועה צאן הרחיקו המקנה מהם לגבול ארץ גושן ומתערב המקנ' עם מקנה ישראל ואעפ"כ לא מת ממקנה ישראל עד אחד. אי נמי בשביל שהדבר משינוי האויר וראוי שיתפשט בכל פלך רק שהשם עשה עמהם להפליא:
ויאמר ה' אל משה ואל אהרן קחו לכם מלא חפניכם פיח הכבשן. כתב ר' אברהם לא הזכיר במראה הזאת לשלח את העם כי לא עמדה הרבה:
והי' לאבק. לדברי רבותינו הי' הפיח אבק מתפשט בכל ארץ מצרים והיה זה האבק בכל מקום שיורד על האדם והבהמה שחין אבעבועות כי הי' חם שורף ואולי הי' הרוח מכניסו בכל מקום גם בבתים ואין מציל וכן ירד פעמים רבות בימי הבצרות כדמות אבק ברדת הטל. ויתכן עוד לומר על דרך הפשט יהי' לאבק שיהי' האבק אשר יעשה מן הפיח במקומו נותן שחין על כל מצרים שהלקה את האויר לעשות כן וגזירת עליון הוא:
ולא יכלו החרטומים לעמוד. כי בושו ונכלמו ליראות בחוץ ונסגרו בחדריהם:
ויחזק ה'. יתכן כי במכות הראשונות הי' החרטומים מחזקים לבו להתפאר בחכמתם ועתה אינם באים לפניו ואין מי שיחזק לבו לכן כתיב ויחזק ה' את לבו. כתב ר' אברהם לא ביקש פרעה שיעתירו בשבילו שלא עמדה המכה ואין ללמוד ממכה ראשונה שעמדה ז' ימים שכך עמדה כל מכה ומכה כי אחר הפסוק נרדוף וידוע כי מכת הדבר היתה שעה אחת והנה מכת החשך היתה ג' ימים על כן אין לנו דרך לידע באיזה חודש בשנה התחילו המכות רק אם הוא קבלה ביד חכמינו הקדושים קבלנו ושמענו:
השכם בבקר. כתב ר' אברהם לא הזכיר במקום הזה הנה יוצא המימה ואולי הי' צורך אחר:
את כל מגפותי. קורא הברד מגפותי לפי שהי' משותף במכות רבות קולות ומטר וברד ואש ולא הי' בכל המכות שפחד פרעה מהם כמו מזאת שאמר ה' הצדיק:
עודך מסתולל בעמי. פי' ר' אברהם משתבח מלשון סלסלה ותרוממך והוא כפול כי הוא מגזרת סולו לרוכב בערבות. וי"מ כי פירושו מתחזק מגזרת מסילות לבית ה' ובמקו' אחר כתיב מסעוד לבית ה':
אשר לא היה כמוהו במצרים. משמע דוקא במצרים אבל יש מקומות אחרות שירד עליהם כן כענין שנאמר וה' המטיר עליהם אבנים גדולות מן השמים אבל בארץ מצרים שאין הגשמים יורדים ולא ברד היה תימא בעיניהם גדול: למן היום הוסדה ועד עתה. לאו למימר דטרם הוסדה העיר הי' בה אלא פי' שלא ראו כן אבותיהם:
ועתה שלח העז. כל אלה דברי השם למשה ובידוע שמשה אמר לפרעה כל דבר השם ולא הוצרך להאריך אלא אמר הירא את דבר ה' שאמר להם משה. ולפירש"י שלא הי' הדבר אלא במקנה שבשדה א"כ למה לא הזהירום תחלה שיכניסום לבתים כמו שעשה בברד. וי"ל לפי שאלו הכניסום לא הי' מוצא הדבר מה להכותם אבל בברד הי' מכה באילנות ובעשב האדמה שעליהם היתה עיקר הגזירה לכך הזהירם להציל הבהמות:
ויט משה את מטהו על השמים. פי' ר' אברהם הוא האויר וכמוהו על פני רקיע השמים: ותהלך אש ארצה. הפך מתולדותה שתולדתה לעלות למעלה:
רק בארץ גושן אשר שם בני ישראל לא היה ברד. בעבור שנטה ידו על השמים והוריד ברד ראוי הי' שירד גם על ארץ גושן שאוירה מארץ מצרים ועל כן פי' הכתוב שניצל ארץ גושן בעבור ישראל:
ה' הצדיק. שמדת בשר ודם הבא להכות לחבירו לא יזהירנו קודם והקב"ה הזהירנו לאמר שלח העז: ואני ועמי הרשעים. שלא השגחנו לאזהרתו:
כצאתי את העיר אפרוש. כתב הרמב"ן על דרך הפשט הי' משה מתפלל בביתו ורק בפעם הזאת רצה להיות כפיו פרושות אל השמים ויחדלו הקולות והברד מיד ולא יתכן לעשות כן בעיר. ורבותינו שדרשו שלא הי' מתפלל לפי שהי' מלאה גילולים יתכן לפרש לפי שפרעה ביקש ממנו שיתפלל מיד הוצרך לפרש לו כי אי אפשר לו להתפלל בעיר. וי"מ כצאתי את העיר כצאתי מאתך ללכת אל העיר:
ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון. פי' רבינו סעדי' שהוא דבק לפסוק שלאחריו והפשתה והשעורה נוכתה פי' שהודיעו כי טרם התשובה הפשתה והשעורה נכתה ובזה אין תקנה אבל מכאן ואילך אל תירא כי לא ישחית הברד. ור' אברהם פי' שהוא חסר מלת זה פי' טרם זה שאפרוש כפיו תיראון כלומר עד שלא תסור המכה ומשתסור תחזרו למרדכם ועל כן כתיב אחריו ויכבד לבו הוא ועבדיו ואין כן במקום אחר. והרמב"ן אמר אין צריכין לחסר הפסוק אלא יש לפרשו על המכות שאמר לו ידעתי מכם כי לעולם טרם תסור המכה אתם יראים ומשתסור תשובו ותמרדו:
הפשתה והשעורה נוכתה. כתב הרמב"ן איני יודע למה נכנסו ב' הפסוקים אל המקום הזה טרם השלים משה תפלתו ולפי' ה"ר סעדי' נראה שהם מדברי משה אבל הוא הקשה על פירושו כי הברד הכה כל עשב ולא נמלטו החטה והכוסמת אלא בשביל שהן אפילות ולא צמחו או מפני קטנותן לא נפסדו כי עוד תצמחנה וא"כ אפי' ירד עליהם הברד ימים רבים לא יזיק ואין צורך להודיע מה נפסד ומה לא נפסד כי בסור הברד יראה וכתב ועל דעתי כי הם דברי משה אל פרעה ידעתי כי טרם סור המכות תיראו ואחרי כן תשובו לאולתכם אבל הפשתה והשעורה נוכתה והחטה והכוסמת שהיא לכל חייתכם לא נכו במכה הזאת אבל הם ביד האלהים לאבדם מכם אם תשובו ותחטאו לפניו ורמז להם מה שנאמר אחרי כן ואכל את יתר הפליטה:
כי אפילות הנה. פירש"י פלאי פלאות נעשו בהן וק' והלא מפורש שמה שלקו פשתה ושעורה בשביל שהיו אביב וגבעול הא לאו הכי לא נכו הרי שכל העשבים והירקות לא נכו. ואפשר אע"פ שלא הכום הברד לקו בשדפון וירקון וזהו הפלא שאלו לא לקו כלל. יש מקשים לפי שאמרו שכל מכה היתה משמשת חדש רביע החדש היתה המכה וג' רביעים היה מתרה בהם א"כ כשתמנה למפרע מניסן שאז יצאו שהי' בו מכת בכורות תמצא שמכת הברד היתה בטבת והאיך היתה השעורה בטבת והא אפילו ארץ ישראל שהיתה ממהרת לבשל פירותי' בטורח היו מוצאים בה שעורים בפסח לצורך העומר לכך מפרשים שכל המכות נעשו בי' שבועות ויבוא מכת הברד באדר ואפשר שבמצרים מפני שהית' שותה מים ממימי נילוס ולא היתה חסרה מים מעולם והי' בה חום היתה ממהרת לבשל פירות' יותר:
וירא פרעה כי חדל המטר והברד והקולות. ובפסוק שלפניו כתיב בהפך ויחדלו הקולות והברד ומטר לא ניתך ארצה לפי שמשה בקול תפלתו חדלו הקולות ובפרוש כפיו חדל הברד והמטר אבל פרעה ראה תחלה הפסק המטר והברד ואחר כך ידע בקולות: ויוסף לחטוא. אע"פ שאמר חטאתי הוסיף עתה לחטוא: ויכבד לבו. אע"פ שפחד בזו המכה יותר מבראשונות אעפ"כ חזק לבו: הוא ועבדיו. הזכיר עבדיו לפי שמקובלים היו שי' מכות ילקו על ידי משה וברד הי' מכה שביעית והי' בה ד' מכות. ברד. ואש. וקולות. ומטר והיו סבורים שבהם נשלמו עשר מכות ולכך הכבידו הם לבם ועל כן כשהתרה משה אחרי כן במכת ארבה אמרו עד מתי יהי' זה לנו למוקש שהיינו סבורים שכבר נשלמו י' מכות ועדיין הוא מתרה באחרות א"כ אין לדבר סוף על כן פחדו ואמרו שלח את האנשים. אי נמי לפי שאמר משה אתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון בא לומר כי כן הי' כדבר משה כי הוא ועבדיו הכבידו לבם:
